5 מסלולים שישראל שומרת לעצמה: מה שלא תמצאו בשום מדריך תיירות
יש ישראל של הטיולים המוכרים — מכתש רמון, נחל דוד, נחל עמוד — ואז יש ישראל האחרת. זו שהמקומיים מגיעים אליה ביום שישי בבוקר מוקדם, חונים בצד הדרך, ונעלמים לתוך השדה בלי שום שלט מנחה. אם אתם מטיילים מנוסים שרוצים לצאת מהמסלול המסומן ולמצוא משהו שלא כולם ראו, המאמר הזה בשבילכם.
אזהרה קטנה לפני שמתחילים: חלק מהמסלולים האלה דורשים ניסיון ניווט, ציוד מתאים, ואין בהם שלטי הכוונה. זה בדיוק הסיבה שהם שווים את זה.
1. נחל גמלא העליון, רמת הגולן — המפל שהרשתות החברתיות עדיין לא מצאו
רמת קושי: בינוני | עונה מומלצת: ינואר-מרץ | אורך: כ-7 ק״מ
כולם מכירים את שמורת גמלא עם הנשרים והמפל המפורסם. אבל מעטים יודעים שיש מסלול עולה מעלה לאורך הנחל, מעבר לגבול השמורה הרשמית, שמוביל לסדרת בריכות טבעיות קטנות ומפלים נמוכים. הדרך לשם עוברת דרך שדות בזלת כהים שנראים כמו ירח קר — ובחורף, כשהמים גבוהים, הנוף שם הוא מהיפים בצפון.
למה המקומיים שומרים על זה: כי ברגע שהמקום הזה יופיע בטיקטוק, הוא יהפוך לגמלא שנייה — ואז יסגרו אותו.
ניווט: נדרשת מפה אופליין. חפשו את הנחל מצפון לכניסה הראשית לשמורה ועקבו אחרי ערוץ המים.
2. קניון ניצנה הנסתר, מערב הנגב — שקט מוחלט ב-500 מטר מישראל ומצרים
רמת קושי: קל-בינוני | עונה מומלצת: אוקטובר-אפריל | אורך: כ-5 ק״מ הלוך ושוב
אזור ניצנה ידוע בעיקר כמעבר גבול. אבל ממש ליד הגדר, יש קניון קטן שנחצב בסלע גיר לבן, עם קירות שמגיעים לגובה של כ-8 מטר ורצפה חולית רכה. בבוקר מוקדם, כשהשמש נכנסת בזווית נמוכה, הצבעים שם הם כתום-זהוב שמרגיש כמו פינה של עמק המונומנטים — בלי האוטובוסים.
אזהרה חשובה: האזור קרוב לגבול. בדקו מראש עם רשות הטבע שהמסלול פתוח ושמותר לצלם. אין כניסה לשטח הצבאי.
למה הוא נסתר: כי אין לו שם רשמי, אין לו שלטים, ורוב מי שמכיר אותו גילה אותו בטעות.
3. נחל יהל, ערבה תיכונה — אלפי שנים של ניקוז בתוך שקט מוחלט
רמת קושי: בינוני-קשה | עונה מומלצת: נובמבר-פברואר | אורך: כ-10 ק״מ
בניגוד לנחלים הפופולריים של ערבה כמו נחל שחרות, נחל יהל מתפתל בין שכבות סלע צבעוניות — אדום, חום, סגול — בלי שכמעט אף אחד עובר שם. המסלול דורש קצת ״ווייד״ (הליכה בתוך מים נמוכים) בחורף, ובכמה מקומות צריך לטפס על סלעים נמוכים.
מצלמים שמגיעים לשם בשעת הזהב (שעה אחרי זריחה) מדווחים על אחת מחוויות הצילום הטובות שיש בישראל — אור אדמדם על שכבות סלע מרובדות, בלי אף דמות אחרת בפריים.
למה הוא נסתר: כי הגישה אליו דורשת נסיעה בדרך עפר של כ-4 ק״מ, ואין תחבורה ציבורית בסביבה.
4. הר כמון, גליל עליון — מקום שהרועים מכירים, הטיילים לא
רמת קושי: בינוני | עונה מומלצת: מרץ-מאי | אורך: לולאה של כ-8 ק״מ
הר כמון (1,232 מ') הוא אחד הפסגות הגבוהות של הגליל העליון, אבל המסלול הלא-רשמי שעולה אליו מצד מערב — דרך שדות פרחים בוואדי שאין לו שם על המפה — הוא כמעט בלתי ידוע. בפריחה (פברואר-אפריל), הצבעים שם הם כל כך עזים שתשאלו את עצמכם אם אתם עדיין בישראל.
בפסגה, ביום בהיר, אפשר לראות את לבנון מצד אחד ואת הכינרת מהצד השני. זה נוף שנמצא על גבול שביל ישראל אבל לא ממש על המסלול הרשמי.
טיפ מקומי: חנו בכפר גלעד הסמוך ושאלו את המקומיים על ״הדרך לקניון הסודי" — הם יחייכו ויבינו בדיוק על מה אתם מדברים.
5. נחל חמדן, הכרמל הדרומי — מפל קטן שנמצא 40 דקות מחיפה
רמת קושי: קל | עונה מומלצת: דצמבר-מרץ | אורך: כ-4 ק״מ
כרמל הדרומי מלא בנחלים שלא מופיעים במדריכים, ונחל חמדן הוא דוגמה מושלמת. הנחל זורם בחורף לתוך יער אלון שקט, ולאחר כ-2 ק״מ הליכה מגיעים לצוק קטן עם בריכה טבעית בתחתיתו. המים שקופים, הצמחייה ירוקה, ואין שם בדרך כלל יותר מ-5-6 אנשים גם בסוף שבוע.
למטיילים שמגיעים מחיפה או תל אביב ורוצים ״משהו שקט ליום אחד" — זה אחד הטובים שיש.
למה הוא נסתר: כי הכניסה עוברת דרך שביל שנראה כמו שביל פרטי של חקלאי מקומי — אבל הוא לא.
לפני שאתם יוצאים: כמה מילים אחרונות
מסלולים לא מסומנים הם לא מסלולים פשוטים יותר — הם מסלולים שדורשים יותר. תמיד הורידו מפה אופליין, ספרו למישהו לאן אתם הולכים, ואל תסמכו על סלולר. רשות הטבע והגנים יכולה לעדכן אם יש הגבלות גישה עונתיות.
ואחת הסיבות שמקומות כאלה נשארים סודיים היא שהמטיילים שמגיעים אליהם מכבדים אותם — לא משאירים זבל, לא מפרסמים גיאו-תיוג מדויק, לא מביאים קבוצות גדולות. אנחנו בשביל התפוזים מאמינים שהשמירה על הסוד היא חלק מהחוויה.